טיפול ומניעת עששת

   

עששת היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב בני האדם. מחלה זו מתאפיינת בהרס הדרגתי ומתמשך של השיניים וכן בריקבון בהן בשל פעילות מוגברת של חיידקים בחלל הפה ובשיניים. שמירה על היגיינת הפה, תזונה בריאה, ביקורות תקופתיות אצל רופא שיניים ואבחון מוקדם של המחלה מונעים נזקים קשים לשיניים, לחניכיים ולפה באופן כללי – ואילו הזנחת המחלה (שנקראת בפי בני אדם רבים גם “ריקבון של השיניים” או “חורים בשיניים” בשל הסימפטומים המרכזיים שלה) עלולה להוביל לכאבים עזים, פגיעה חמורה באסתטיקה של הפה, קשיים תפקודיים וצורך בטיפולי שיניים מורכבים שעלותם גבוהה.

מדוע נוצרת המחלה?

בדיקת שיניים פעמיים בשנה מסייעת למניעת עששתהמזון שאנחנו אוכלים מכיל גם חיידקים, ואלה נוטים להידבק לשיניים או למצוא לעצמם מקום מסתור בין השיניים. צחצוח שיניים מוקפד פעמיים ביום, בתוספת שימוש קבוע בחוט דנטלי וביקורים אצל שיננית ימנעו הצטברות כמות גבוהה של חיידקים. אם מצטברים בפינו חיידקים רבים, הם מפרקים את הפחמימות שנמצאות במאכלים שאנחנו אוכלים, ותוך כדי הפירוק מייצרים חומצת חלב שממיסה את זגוגית השן.

בשלב הבא של העששת, החיידקים ממיסים גם את שכבת הדנטין הפנימית יותר, ואם המחלה לא מטופלת בזמן התוצאה היא חורים בשיניים ומאוחר יותר גם זיהום של מוך השן, שכבה שכבר יש בה עצבים, כך שהאדם יסבול מכאבים. במקרים קשים, האדם אף עלול לאבד שיניים ולהזדקק להשתלת שיניים על מנת להחזיר לפה את המראה האסתטי.

כיצד מטפלים בעששת?

הטיפול הטוב ביותר בעששת הוא מניעתה מלכתחילה, כאמור באמצעות הקפדה על צחצוח שיניים פעמיים ביום באמצעות מברשת שיניים איכותית ותוך הענקת תשומת לב לכל שן ושן; באמצעות שימוש קבוע בחוט דנטלי; ביקורים דו שנתיים אצל שיננית על מנת שזו תסיר את האבנית שהצטברה בשיניים; וגם לעיסת מסטיק (נטול סוכר!) לאחר כל ארוחה או חטיף מסייעת בהפחתת כמות החיידקים בפה והקטנת הסיכון להיווצרות ריקבון בשיניים וחורים בהן.

גם לפלואוריד תרומה משמעותית בהפחתת שכיחות המחלה, שכן הוא מחזק את זגוגית השן והופך אותה עמידה יותר בפני החומציות שמתפתחת בפה. פלואוריד מוסף על ידי מדינות רבות למי השתייה, והמעבר למים מינרליים (שלא כולם מכילים מינרל חשוב זה) עלול להשאיר את פינו לא מוגן מספיק – אם כי גם רוב משחות השיניים מכילות פלואוריד, ובכל מקרה מומלץ לא להכניס לגוף מינון מופרז של פלואוריד.

במקרה שהמחלה כבר התפשטה בשן, מבצעים רופאי שיניים סתימה – באמצעות חומר כסוף בשם אמלגם, או באמצעות קומפוזיט שרמת האסתטיקה שלו גבוהה יותר (הוא משיב לשן את הגוון הטבעי שלה) אך העמידות שלו נמוכה יחסית. חומר אחר המשמש לסתימות על מנת למנוע התפשטותה של עששת משן נגועה לשיניים אחרות ולחניכיים הוא חרסינה.

חשיבותה של תזונה נכונה

אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר במניעת היווצרותם של חורים בשינים הוא הקפדה על תזונה נכונה – כלומר התפריט אותו אנחנו אוכלים, והרגלי האכילה שלנו.

מומחים בתחום הדנטלי מסווגים מזונות בהתאם למידת התרומה שלהם להיווצרות עששת – כשאלה המסוכנים ביותר נקראים מזונות קריוגניים. המזונות הקריוגניים ביותר הם אלה שמורכבים מפחמימות רבות, ובפרט אלה שמכילים סוכרים פשוטים ועמילנים וכך גם משקאות ממותקים. פירות וירקות, לעומת זאת, על אף שהם מכילים פחמימות אינם מזונות קריוגניים. מזונות דביקים (ובמיוחד סוכריות שונות) הם בעלי פוטנציאל קריוגניות גבוה יותר בשל נטייתם להיתקע בשיניים וביניהן.

לעומת המזונות הקריוגניים, ישנם מאכלים המגנים על השיניים ובהם גבינות שונות המעודדות הפרשת רוק שמפחית את רמת החומציות בפה ובכך מצמצם את הרס זגוגית השן.

גם ההרגל לצרוך חטיפים רבים בין הארוחות מגדיל את הסיכוי להצטברות חיידקים רבים במיוחד בפה, שכן כל חטיף שכזה מייצר סביבה חומצית למשך כ-30 דקות.