הרמת סינוסים

   

פה מלא שיניים בריאות, חזקות, יפות וישרות הוא אחד המפתחות החשובים לאיכות חיים מקסימלית. אובדן שן (או מספר שיניים) עקב חבלה חמורה, עששת שלא אובחנה בזמן ועל כן התפשטה, ויתור על טיפולי שיניים הכרחיים, פגמים מולדים או פשוט הזדקנות פוגם הן בתפקוד של הפה וביכולות האכילה, הלעיסה והדיבור והן באסתטיקה של הפנים. הפיתרון המקובל בימינו הוא השתלות שיניים, ואכן רופאי שיניים מבצעים זאת בהצלחה רבה – אולם במקרים מסוימים עוד בטרם מבצעים את ההשתלה עצמה ישנו צורך בהליך הנקרא “הרמת סינוסים”.

מתי נדרשת הרמת סינוסים?

אחד הדימויים המקובלים להשתלות שיניים הוא תליית תמונה (או, אם תרצו ממש לדייק, תליית תמונה שמסתירה חור בקיר…): השתל הוא דיבל, הפה הוא הקיר והכתרים או התותבות שמחליפים את השיניים שאבדו (למשל לאחר טיפול שורש) הם התמונה אותה רוצים לתלות – וכשם שלא ניתן להחדיר דיבל אל קיר דק מדי (שכן הוא פשוט יתפורר), כך לא ניתן להחדיר שתל אל פה שהעצם בו אינה חזקה מספיק.

מדובר בעצם המקסילה (שמה המדעי של הלסת העליונה) שהיא זו שאמורה לקלוט את השתל. כשהמקסילה אינה עבה דיה, תופעה נפוצה למדי בגיל מבוגר, היא לא תוכל לקלוט את השתל, ועל כן יש לעבות אותה בטרם ניגשים להשתלה עצמה.

הטיפול נקרא הרמת סינוסים מפני שבין המקסילה לבין ארובות העיניים, ובצמוד לאף, נמצאים הסינוסים המקסילריים (סינוסים הם חללים בגולגולת שעל מנת למלא את תפקידם – שעדיין אינו ברור לחלוטין, אגב – חייבים להיות מאווררים באופן תמידי) ועיבוי העצם מרים למעשה את רצפת הסינוסים כלפי מעלה.

החומרים המשמשים לעיבוי המקסילה יכולים להיות סינטטיים, עצמות פרה כתושות או כאלה שמקורם בעצמות אדם, והצורה הנפוצה ביותר היא גרגרים. הרמת סינוסים, בדומה להשתלות שיניים, הפכו להליך כירורגי נפוץ למדי ובעל אחוזי הצלחה גבוהים מאוד – אולם חשוב מאוד לעבור אותו אצל רופא שיניים בעל ניסיון בתחום, שכן הרמת סינוסים לא מוצלחת גורמת נזק ובעיקר מעכבת משמעותית את תהליך ההשתלה.

ישנם שני סוגים של הרמת סינוסים לפני השתלות שיניים: הרמת סינוסים פתוחה והרמת סינוסים סגורה, ובכל מקרה יש לעבור לפני ההרמה צילום CT שיספק לרופא תמונת מצב מלאה ומדויקת של המקסילה.

הרמת סינוסים פתוחה

הרמת סינוסים פתוחה מתבצעת באמצעות חלון שנפער בצידה החיצוני של הלסת. הגרגרים שנועדו לעבות את המקסילה מוחדרים דרך אותו חלון ומונחים על ידי הרופא שמבצע את ההליך מתחת לרירית שמהווה את דפנות הסינוסים –כלומר, מתחת לרצפה שלהם וכך הם למעשה מורמים והעצם שתקלוט מאוחר יותר את השתל מתעבה.

הגרגרים הופכים בתהליך ביולוגי שנמשך מספר חודשים (בממוצע כשישה עד שמונה חודשים) לעצם טבעית, ואז ניתן להחדיר אליה את השתל הדנטלי ללא כל חשש ועליו להרכיב את התותבות או הכתרים.

הרמת סינוסים סגורה

הרמת סינוסים סגורה כוללת קידוח חור זעיר במקסילה מתוך חלל הפה עצמו, והחדרת גרגרי העצם דרך אותו חור זעיר כלפי מעלה. האופציה הנפוצה להרמת סינוסים סגורה לקראת השתלות שיניים היא באמצעות בלון – שיטה חדישה ומתקדמת (שפותחה בישראל, אגב) שבה בלון (זעיר, כמובן) מוחדר אל החור הזעיר, מנופח (ובכך מרים את הרירית כלפי מעלה ויוצר חלל שבו יונחו הגרגרים) ומוצא החוצה. יתרונה של שיטה זו הוא רמתה המינימאלית של ההתערבות הכירוגית.

גם הרמת סינוסים פתוחה וגם הרמת סינוסים סגורה נחשבות הליך פשוט יחסית, המתבצע בהרדמה מקומית (כמו השתלות שיניים). תופעות לוואי אפשריות הן דימום קל, נפיחות או כאבים, וניתן לפתור אותם באמצעות אנטיביוטיקה או משככי כאבים למיניהם. התפרים מוסרים לאחר כשבועיים אצל אותו רופא שיניים שביצע את ההליך.