החיידקים מתיישבים על השיניים בצורת "פלאק"-רובד חיידקים.
הצטברות החיידקים על כל השן אך בעיקר במפגש בין החניכיים לשן,
לכן זהו האזור שבו צריך לשים את הדגש בצחצוח שיניים.
סימנים עיקריים לעששת
על ידי הרופא:
רנטגן ומבט בפה תוך שימוש במכשיר חד (זונדה).
על ידי המתרפא:
רגישות לקור וחום הגוברת והולכת ככל שהריקבון מעמיק עד שמגיע למך השן.
רגישות למתוק.
בכאב חזק אפשרות להקרנה ללסת נגדית לאוזן או לצוואר.
טיפול בעששת
לאחר הכנת חלל בשן וסילוק כל העששת בודקים האם הגענו למוך.
או שעששת פגעה באמייל ובדנטין ולא הגיעה למוך.
במקרה של פגיעה במוך יש צורך בטיפול שורש, מבנה וכתר חרסינה.
במקרה של אי הגעה למוך יש צורך בשחזור (סתימה).
סוגי סתימות א. סתימת אמלגם- סתימה מתכתית. השחזור הישן והטוב שעדיין לא נמצא לו
מחליף בעמידות. חסרונותיו: לא אסטטי ודורש הסרה משמעותית של חומר השן לפני ביצוע
השחזור
ב. סתימה לבנה- שחזור בצבע השן, מתקשה בדרך כלל באור, משתמשים בה
בעיקר בשיניים קדמיות.
בשנים האחרונות יש דרישה לשחזור אסטטי גם בשיניים האחוריות, ניתן לברר עם רופא שיניים.
יש להדגיש כי סתימה לבנה, על מנת שתצליח למרות מגבלותיה דרוש לה:
•טיפול מקצועי בהנחת השחזור
•הגיינה אורלית טובה של המתרפא.
•שחזורים מעטים בעבר
•מומלץ שהמטופל יגיע לטיפול מונע אחד ל-3 עד-6 חודשים אצל רופא שיניים.
מניעת עששת
א.צחצוח שיניים
ב.שימוש בחוט דנטאלי
ג.שימוש במברשת מתאימה בין השיניים
ד.איטום חריצים
ה.שימוש בפלוריד
ו.תזונה נכונה
• הימנעות ממזון או ממתק צמיג (טופי)
• הימנעות לאכול מתוק בין הארוחות אלא צמוד לארוחות.
עששת